Blog for Nameless-Value

novel, essay, poetry, criticism, diary

גן עדן שלי, יחד לאהובי

הפגת הרגעים המשותפים שלנו איתך אליי.
בכל פעם שיש לי תחושה מוקדמת במוחי לא היית בא אליי יותר.


גן העדן שלי ב הדהוד שלי יפוג עם פרידה במשך זמן רב, רק עסוק בעבודה בשעות היום מתחיל.


החברה חייבת לקשור אותנו כמו אנשים עובדים לחץ הזיעה והדם החי שלנו כאילו דרקולה עושה, עם גיהינום תשלום חוב.


הקלות היחידה בימים קשים היא אתה.
ימיי בחיים תמיד מוקפים בבואך.
לכן, להיות לבד על המיטה שלי הוא בכל עת כל כך בלתי נסבל, אחרי שאני רואה אותך בחדר שלי.


איך אתה יכול לראות את הכאב שלי?


כמובן, זו תהיה הדרך המיועדת שלי לשרוד עד שאמות.
אני תמיד מבלה את היום שלי רק לחשוב עליך לבוא לחדר שלי שוב, כל מה שאני רוצה ממך הוא רק מגיע לחדר שלי שוב.


רק שזה יספק אותי מספיק, אפילו אם תעקוף את האחרים מלבדי.
כי אני יכול להרגיש גן עדן בחיים עסוקים רק כשאתה בא אחרי הרבה זמן בשבילי.



22 באוקטובר,  2019 23