קווי מתאר מדליקים של עלים משקפים קרקע של יער טבע פרק, צללית מהבהבת עם קרן שמש חזקה יותר, מה שהופך את אור בהיר יללה שמש עושה את זה רקע של עלים משתקפים, מעל קרקע טבע היער.
עצים נושמים פנימה והחוצה מקדמים קרקע יער להזריק לנו מבעבע ברציפות, בשמירה על נוחות במהלך הסטת זמן, עבור להישאר לי שם להגדיר ספסל.

להישאר שם לזמן מה גורם לשינוי בזמן להיות כל כך ייחודי בהשוואה לאירוע המתקדם בהליכה.
מה מביא אותנו לבדידות?

האם עצים מרגישים את זה כמונו?

גם סאני קורה מרגישה את זה?

האם השמש היא היחידה, הנה היא, הוא לא יכול להרגיש בדידות, כי בדידות מגיעה למצב עשוי הפרדה, מאתר איסוף.

הצהריים מחזקים את הרוח, הם מפילים ענף קטן על הכתף שלי, או שהרוח רוצה לדבר איתי, אני מבין.

כשחזרתי הביתה, כל כך מהר השמים הפכו מעוננים, פעם רוח הרגיעה, הרגוע feild ריק של בנייה אל ואפרו, יכולתי לראות, אבל atomosphere הפך יותר לח מאשר לפני.

לפתע, זה התקלח לזמן מה, אבל עד מהרה עבר, היעדר רוח הופך את טמפרציה מוחשית חמה יותר לי.

עייפות הליכה לאחר זמן רב עמיד להישאר בבית רק עושה craw הפרוע, ולחות חמה מפתה ההליכה שלי מהלך כל כך קל.

אכלתי צהריים בתדירות הגבוהה ביותר שלי באמצעות restaulant הסיני ליד תחנת הרכבת הקרובה ביותר לבנות המגורים שלי ממוקם ליד התחנה. לעת עתה, הבטן שלי הייתה מלאה בארוחת הצהריים.

לחות, מקלחת, רוח מאוורר, כל הדברים עושים אותי ישנוני, אחר הצהריים לפני עלות השחר.

האוויר הלח מרטיב את עורי הצף זיעה, הדבר הזה חוסם את התחושה הקודרת שלי, המוח הרדום מתרבה אי פעם בלילה השמימי שלי, אבל אף אחד לא לצידי כרגע.
הצמא חוזר אליי שוב.

הזיכרון וההווה של העבר נפגשים מדי פעם.

אלפים טסים מעל השמים, מלאכים קורצים לי, נושאים אותי לקאז אפל מחומם גם מבחוץ וגם מבפנים.
אני תמיד מתחמק משיר רומנטי בכתיבה, אבל בתחילת עונת הגשמים, זה מושך אותי בחזרה להפסיק עם חוק היובש לכתוב אותו שוב, הרבה זמן לא ראיתי אותו, הרגע הזה.
המשך יבוא)
(Jun. ה -11. 2020)